בית המשפט המחוזי מרכז
ת"א 2634-10-07 רוקנשטיין נ' המאגר ב.נ.כ. בע"מ 24 נובמבר 2010
בפני כב' השופט צבי דותן
התובע ברק רוקנשטייןע"י ב"כ עו"ד דורון ברד-יצחקי
נגד
הנתבעת המאגר הישראלי לביטוחי רכב – "הפול"ע"י ב"כ עו"ד אלון בלגה
זוהי תביעה בגין תאונת דרכים שאירעה לתובע בהיותו רוכב על קטנוע, ביום 31/10/06. ממקום התאונה הועבר התובע לבית החולים "איכילוב", שם אובחנו: פריקה של מיפרק
הירך הימני, עם שבר של האצטבולום וזרוע הפוביס התחתונה; שבר מעצם השיכמה השמאלית, משולב עם
שיתוק העצב הרדיאלי בזרוע שמאל; ונקיעה של ה
קרסול הימני. הוא אושפז במחלקה האורטופדית, ועבר ניתוח לשחזור וקיבוע פנימי של השבר במפרק
הירך . לאחר הניתוח היה תהליך זיהומי, ולפיכך עבר שני ניתוחים נוספים וטיפול אנטיביוטי ממושך. לאחר מכן הועבר לשיקום בבית לוינשטיין.
הפגיעה בשיכמה השמאלית ובעצב הרדיאלי השמאלי טופלו שמרנית, עם התאוששות התפקוד העיצבי, ואיחוי השבר.
במרוצת הזמן, החמיר מצב מיפרק
הירך הימני, והוא אושפז שוב, וטופל ב-20/1/08 בניתוח להחלפת מיפרק
הירך הימני בשתל מלאכותי.
כשנה לאחר מכן, ב- 16/1/09, נותח שוב, לאחר שכתוצאה מהפגיעה בשיכמה, נותר גיד קרוע ב
כתף השמאלית.
2. עד כאן ציינתי את הפגיעות העיקריות בתחום האורטופדי, אך היו פגיעות גם בתחום הרפואה הפנימית: התובע סבל מכיב עם דימום חריף בתריסריון, וזאת כנראה כתוצאה משילוב של סטרס ושל שימוש בתרופות נגד כאבים, שניתנו לו בעקבות התאונה. טופל ע"י צריבה של
כלי הדם המדמם, והדימום פסק. למחרת בוצע הליך ניתוחי נוסף של אנגיואמבוליזציה, ומאז לא היו דימומים או סיבוכים אחרים הקשורים לכיב.
הנכות הרפואית
3. מונו שלשה מומחים רפואיים מטעם בית המשפט.
המומחה בתחום האורטופדי, ד"ר אמנון ישראלי, קבע בחוות דעתו כי במיפרק
הירך אירע נזק נרחב, ובסופו של דבר הוחלף המיפרק בשתל מלאכותי. לאחר החלפת המיפרק היה תהליך החלמה תקין, אך מצד שני, צפויה תוחלת חיים מופחתת של המיפרק, וסביר שיזדקק בעתיד לניתוחים חוזרים, נוכח התרופפות עתידית ובלאי של הפרק.
בתשובות לשאלות הבהרה קובע המומחה כי קיימת סבירות של 20% שהתובע יזדקק לניתוח חוזר של מיפרק
הירך בעוד 15 שנה, וסבירות של 80% שהמיפרק הנוכחי יתפקד מעבר לכך.
המומחה קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור של 30% בגין הגבלה בינונית בכל תנועות מיפרק
הירך .
אשר לפגיעה ב
כתף – קובע המומחה כי השבר בעצם השיכמה החלים היטב, עם מגבלה קלה בטווח תנועות המיפרק. הנזק לעצב הרדיאלי החלים.
המומחה קובע כי סביר שתיוותר הפרעה מתמשכת של כאב במאמץ ותחושת חולשה, למרות החל1תו הטובה, וקובע בגין כך נכות צמיתה בשיעור של 5% (שליש מתקנה 41(4)(ב), העוסקת בהגבלת התנועות בפרק ה
כתף עד לגובה השכם).
בתשובה לשאלות הבהרה מציין המומחה כי התובע אכן התלונן על חולשה בהפעלה ממושכת של הגפה השמאלית העליונה, אך המומחה בבדיקתו מצא תיפקוד תקין של שרירי הגפה השמאלית העליונה, ללא סימני נזק בבדיקת אלקטרומיוגרפיה.
המומחה נשאל גם ביחס לניתוח שעבר התובע ב
כתף שמאל בחודש ינואר 2009, והשיב כי הניתוח אמור לשפר את מצבו של התובע, וכי אין הוא רואה מקום להחמיר בשיעור הנכות שקבע.
אשר לפגיעה
בברך וב
קרסול – קובע המומחה כי אלה החלימו החלמה טובה, ללא נזק נותר לצמיתות.
ולבסוף קובע המומחה, בגין
צלקת בירך , באורך 26 ס"מ, שנותרה לאחר הניתוחים החוזרים, ו
צלקת בברך, באורך 4 ס"מ, כי בגין אלה ראוי לקבוע לתובע נכות צמיתה בשיעור של 5%. הוא קובע כי ה
צלקות אינן מפריעות לתפקוד הגפיים, אך יש בהן מידה מסויימת של הפרעה אסתטית.
4. המומחה בתחום הרפואה הפנימית, פרופ' מיכאל לישנר, מצא כי התובע עבר אירוע חריף של דימום מכיב פרהפילורי, שנגרם כנראה משילוב של סטרס ושל תרופות נגד כאבים. טופל ע"י צריבה של
כלי הדם המדמם וע"י אמבוליזציה באנגיוגרפיה, ומאז לא היו סיבוכים או תלונות הקשורות לכיב. המומחה בתחום הפנימי קבע לתובע נכות בשיעור של 100% לתקופה 30/11/06 – 7, בגין דימום חריף ממערכת העיכול, עם אנמיה, ונכות של 60%, למשך חודש ימים נוסף, בגין התאוששות מדימום ממערכת העיכול. מעבר לתקופות אלה קבע המומחה נכות של 0%, לפי סעיף 12(3)(ב)(1) (כיב שהתרפא, אין הפרעות).
5. המומחה בתחום הפסיכיאטרי, פרופ' שלמה נוי, מציין כי כעשרה חודשים לאחר התאונה פנה התובע לטיפול פסיכולוגי בשל מצבי רוח דכאוניים וחרדתיים בעקבות פציעתו בתאונה, וכן פנה לטיפול פסיכיאטרי לצורך קבלת טיפול נוגד דיכאון. המומחה מציין בחוות דעתו כי לתובע סימפטומים בעלי גוון דכאוני וחרדתי, בתגובה לתאונה ותוצאותיה, והם מתאימים להפרעות הסתגלות. סימפטומים אלה פוגעים באיכות חייו ותפקודו (נטייה לשכב במיטה, תחושת ייאוש מהמצב) ומהווים תגובה וסימפטום של קו שבר בחייו מבחינה תפקודית ותעסוקתית.
המומחה בתחום הפסיכיאטרי קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור של 15%, עפ"י תקנה 34(ב)-(ג) מותאם (סימנים אובייקטיביים וסובייקטיביים המגבילים באופן בינוני/בולט את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה).
6. ב"כ שני הצדדים לא ביקשו לחקור את המומחים או איזה מהם על חוות דעתם. בפי התובע בסיכומיו טרוניות שונות כי המומחים בתחום האורטופדי והפנימי קיפחו אותו בקביעותיהם. לטענתו (סע' 28 לסיכומים) המומחה בתחום הפנימי היה צריך לקבוע לו נכות של 10%, שכן, לטענתו, אין המדובר בכיב שנרפא, ללא הפרעות. הוא אמור לקחת תרופה בשם אומפרדקס כדי למנוע את תופעת הצרבות והכאבים מהכיב. אך לתרופה זו יש לטענתו תופעות לוואי, ולכך לא תמיד הוא יכול ליטול את התרופה, וכשאינו נוטל את התרופה – הצרבות והכאבים מתגברים, ולעיתים אף חוזר הדימום ממערכת העיכול. המומחה פרופ' לישנר נשאל על כך בשאלות ההבהרה, ובין היתר נשאל האם נכון שאומפרדקס גורמת לתופעות לוואי שונות, והשיב, כי השאלה לא רלוונטית, שכן, התובע לא מסר לו על תופעות לוואי כלשהן. הוא מוסיף ומציין כי הוצע לתובע לעבור גסטרוסקופיה, כדי לראות אם נשאר כיב, והוא סירב. לדעת המומחה, סביר שהיום הוא בריא מבחינה זו. לכן לא יצטרך ליטול תרופות, ולא יסבול מתופעות לוואי תיאורטיות. המומחה לא נחקר על חוות דעתו, והפולמוס עם חוות דעתו בסיכומים הוא בעיניי חסר ערך.
7. לסיכום, סה"כ הנכות הרפואית המשוקללת של התובע היא בשיעור של 46.3%.
הנכות התיפקודית
8. באשר לנכות התפקודית, התובע טוען כי זו גבוהה מהנכות הרפואית ואילו הנתבעת טוענת כי היא נמוכה מהנכות הרפואית. ההלכה בעניין זה היא כי "בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התיפקוד" (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי פד"י נב (3) 792, 799). "בשנים האחרונות... מסתמנת גישה לפיה קיימת מעין חזקה כי שיעור הנכות הרפואית משקף גם את שיעור הנכות התפקודית, וליתר דיוק, משקף גם את הפסד כושר ההשתכרות" (ע"א 7008/09 עבד אלרחים נ' עבד אלקאדר, בפיסקה 14 לפסה"ד). זוהי נקודת המוצא, אך יחד עם זאת, "יש לבחון תמיד את מידת "התפקודיות" של הנכויות הרפואיות, ואת המאפיינים הספציפיים של המקרה ושל הנפגע" (ע"א 4946/06 דוד נ' אליהו חב' לביטוח, בפיסקה 5 לפסה"ד). המאפיינים הספציפיים אותם יש להביא בחשבון, לצורך קביעת הנכות התפקודית, הם עיסוקו של התובע; השכלתו; גילו; מידת השפעתה של הנכות הרפואית על היכולת לעסוק באותו מקצוע; יכולתו לשוב ולעסוק באותו מקצוע ובאותו מקום עבודה בו עבד לפני התאונה; הימצאותו של מקום עבודה שבו מובטח כי יוכל להמשיך ולעבוד גם בעתיד; מצב התעסוקה בשוק הרלוונטי, ועוד (ע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה).
9. במקרה דנן, התובע, בחור בן 31.5 בעת התאונה, לטענתו בעל תואר ראשון ושני בהתמחות בנגינה על גיטרה, עסק לפני התאונה בנגינה על גיטרה בפני קהל במסגרות שונות, ובהוראת נגינה על גיטרה במכללת הד למוסיקה בתל אביב. התובע טוען כי מאז התאונה אין הוא מסוגל פיזית לחזור ולנגן, ובפועל לא חזר לעבוד, לא כגיטריסט, ולא כמפיק מוסיקלי, וגם לא בעבודה אחרת כלשהי.
10. יש לציין כי טענתו זו, שהוא חדל מלעבוד במקצועו, שנויה במחלוקת, ואינה נקיה מספקות: הוצג בפני התובע בביהמ"ש דיסק נ/3 שבו רואים אותו – אחרי התאונה – יושב באולפן ומנגן בגיטרה (עמ' 14, ש' 28-25, עמ' 15, ש' 22-17). התובע אישר שהוא היה המפיק המוסיקלי של הדיסק של שי רחמן (עמ' 14, ש' 17-16, ש' 32). הוא טוען כי עבודת ההפקה של הדיסק נעשתה לפני התאונה (עמ' 14, ש' 18-17, עמ' 15, ש' 2), ושכל הקלטות הגיטרה בדיסק הזה נעשו לפני התאונה (עמ' 14, ש' 20), אך מיד אח"כ אומר שההקלטות בדיסק נעשו אחרי התאונה (עמ' 15, ש' 6-2, ש' 12). ומיד מתקן: לא של הגיטרה (עמ' 15, ש' 12). ובחקירה החוזרת מנסה להסביר, כי בקליפ הזה, נ/3, לא באמת מנגנים, אלא המוסיקה מופיעה בדיבוב (עמ' 17, ש' 13-10).
מכל האמור, לא לגמרי ברור אם אמנם נכונה היא טענת התובע כי הוא חדל כליל מלעסוק במקצועו.
מכל מקום, השאלה עתה היא, עד כמה קשורה הפגיעה במיפרק
הירך - שבגינה ניתנה לתובע נכות רפואית של 30% - ליכולת התיפקוד של התובע בעיסוקו כנגן גיטרה וכמורה לגיטרה. אין ספק ש"הגבלה בינונית בכל תנועות מיפרק
הירך " פירושה שהתובע אכן מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו, אך השאלה היא – האם ועד כמה קשור הדבר ליכולתו לעסוק ולתפקד במקצועו כגיטריסט.
התובע עצמו, כאשר נבדק אצל המומחה מטעם ביהמ"ש, פרופ' נוי, ציין: "עוד לא ברור מה יקרה עם ה
כתף ואני לא מסוגל מבחינת היד להקליט או להופיע". המגבלה היא אם כן ביד, ולא במיפרק
הירך . התובע אישר זאת גם בעדותו בביהמ"ש (עמ' 17, ש' 7-5). כך גם עולה מסיכום האשפוז מביה"ח "איכילוב" מיום 16/1/09, שם התלונן על כאבים בהרמת היד, ועל קושי בחזרה לעבודתו, משום שאינו מסוגל להחזיק את הגיטרה לאורך זמן. מכל אלה עולה כי המגבלה הנטענת בחזרה לעבודה כגיטריסט איננה קשורה לפגיעה במיפרק
הירך .
אמנם, בתצהירו (סע' 31) טוען התובע כי אי מסוגלותו לחזור ולנגן נובעת מההגבלות ב
כתף, ביד, ובאגן, אך אין כל פירוט אלו מגבלות נותרו לו לטענתו
באגן , וכיצד יש בהן כדי להשפיע על יכולתו לנגן בגיטרה או ללמד נגינה בגיטרה.
מטעם הנתבעת הוצג סרט מעקב אחר התובע, נ/4, שנעשה ביום 4/9/09. באותו מעקב נצפה התובע כשהוא הולך לעיתים ללא מקל הליכה כלל, ולעיתים הולך עם מקל הליכה (ביד שמאל או ביד ימין), אך איננו נשען עליו.
לסיכום נקודה זו, אני סבור כי נכותו התפקודית בגין הפגיעה
בירך היא פחותה מהנכות הרפואית, והייתי מעמיד אותה על 20%.
בנוסף, נקבעה לתובע נכות רפואית של 5% נוכח הפגיעות סביב
כתף שמאל. יצוין כאן כי התובע טוען שידו הדומיננטית היא יד שמאל ופגיעה ב
כתף שמאל משפיעה מטבע הדברים על יכולת התפקוד של יד שמאל, ועל יכולתו לנגן בגיטרה. המומחה מצא כי קיימת מגבלה קלה בטווח תנועות מיפרק ה
כתף, וכי נותר נזק גל ללברום הגלנואידלי. כן קבע כי תיוותר הפרעה מתמשכת של כאב במאמץ, ותחושת חולשה. מאידך גיסא, מצא המומחה תפקוד תקין של שרירי הגפה השמאלית העליונה.
כפי שצוין לעיל, התובע ציין בפני אחד המומחים הרפואיים כי עוד לא ברור מה יקרה עם ה
כתף, וכי הוא אינו מסוגל מבחינת היד להקליט או להופיע. כלומר, את חוסר יכולתו התפקודית לעסוק במקצועו, תולה התובע בנכות הקשורה ל
כתף (ולזרוע).
בהקשר לפגיעה הנטענת ב
כתף (ובזרוע שמאל), אזכיר שוב, וביתר פירוט, את סרט המעקב אחר התובע מיום 4/9/09 (נ/4). בסרט רואים את התובע עורך קניות עם אשתו ועם בתם התינוקת. התובע נצפה כשהוא הולך ללא מקל, פותח את דלת הרכב בידו השמאלית, מעמיס את חבילות הקניות בשתי הידיים מהעגלה לרכב. אח"כ נצפה התובע כשהוא הולך עם מקל בידו השמאלית, אך איננו נשען עליו. אח"כ התובע מרים את התינוקת בידו השמאלית ומכניס אותה לרכב. בהמשך הסרט רואים את התובע מרים בידו השמאלית את בתו הקטנה מהמדרכה, והולך איתה כשהוא נושא אותה על ידו השמאלית, והמקל בידו הימנית. בסוף הסרט רואים את התובע ואשתו ב
חניה ליד ביתם. התובע יוצא מהרכב, ואח"כ הולך מהרכב הביתה עם דברים בידיו, ללא מקל.
לכל אורך הסרט לא ניתן לראות מגבלות או קשיים בשימוש ב
כתף שמאל או בזרוע שמאל.
13. מן האמור לעיל לא עולה (כטענת הנתבעת) כי לא נותרה לתובע כל נכות תיפקודית שהיא, בגין פגיעתו ב
כתף שמאל. לדעתי, הנכות התפקודית שנותרה בגין הפגיעה ב
כתף שמאל היא נמוכה ביותר, כשיעור הנכות הרפואית שנקבעה, קרי, 5%. שיעור זה משקף, כפי שקבע המומחה הרפואי, את המגבלה הקלה בטווח תנועות המיפרק, את ההפרעה המתמשכת של כאב במאמץ, ואת תחושת החולשה. בגין כל אלה קבע המומחה נכות רפואית של 5%, שיעור המשקף לדעתי גם את שיעור הנכות התפקודית, הנובעת מהפגיעה ב
כתף.
14. ד"ר ישראלי קבע, בנוסף, גם נכות של 5% בגין
צלקות, אך הוא מציין כי ה
צלקת הגדולה החלימה היטב וללא רגישות או עיוות צורה, ה
צלקת הקטנה היא עדינה, ושתי ה
צלקות אינן מפריעות לתפקוד הגפיים, אלה מהוות פגם אסתטי. במלים אחרות, ה
צלקות אינן גורמות לנכות תיפקודית כלשהי.
15. הנכות בתחום הפסיכיאטרי היא, מעצם הגדרתה, נכות תיפקודית, שהרי היא נקבעה עפ"י סעיף 34(ב)-(ג) מותאם, וסעיף זה עניינו בקיומם של סימנים אובייקטיביים וסובייקטיביים המגבילים, באופן בינוני/באופן בולט, את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה. המומחה פרופ' נוי גם מציין, כי הסימפטומים שמצא פוגעים באיכות חייו ובתפקודו של התובע, ומהווים סימפטום של קו שבר בחייו מבחינה תיפקודית ותעסוקתית. כפי שכבר ציינתי, "באין הוראה אחרת, הנחת המוצא היא כי הנכות הרפואית שווה לזו התפקודית" (ת.א.
(י-ם) 1493/99 הורוביץ נ' המגן, בפיסקה 26 לפסה"ד), ואינני רואה כל סיבה לקבוע כי נכותו התפקודית של התובע בתחום הפסיכיאטרי היא נמוכה מנכותו הרפואית בתחום זה. אני קובע אפוא כי נכותו התפקודית בגין הפגיעה הפסיכיאטרית היא בשיעור של 15%.
16. לסיכום, נכותו התפקודית המשוקללת של התובע היא בשיעור של 35.4%.
שכרו של התובע
17. התובע עבד לפני התאונה כגיטריסט וכמורה לגיטרה, הן כשכיר והן כעצמאי, ומאז התאונה חדל לטענתו לעבוד במקצועו, וגם אינו עובד בכל עבודה אחרת. לטענתו, שכרו החודשי לפני התאונה (כשכיר וכעצמאי) עמד על כ-7,000₪ לחודש. עוד הוא טוען כי שכרו לפני התאונה שיקף שכר של אמן בתחילת דרכו המקצועית, וכי לולא התאונה היה משביח את שכרו ומגיע לשכר של לפחות שילוש השכר הממוצע במשק.
18. הטענה כי שכרו עובר לתאונה היה כ-7,000₪ לחודש איננה מבוססת כלל. להלן פירוט הכנסותיו של התובע כשכיר, בשנת 2006 (שנת אירוע התאונה), עפ"י תלושי השכר שהגיש (הסכומים בש"ח):
חודש קונסרבטוריום נוה שרת הד המכללה למוסיקה
פברואר 1,076
מרץ 1,426
אפריל 2,275
מאי 2,666
יוני 2,872
יולי 2,283
ספטמבר 1,626 1,491
אוקטובר 1,607 1,240
לא כללתי את השכר בחודש נובמבר, אלא רק את ההכנסות לפני התאונה.
ממוצע השכר (בחלוקה ל-8 חודשים, חישוב המיטיב עם התובע) הוא, אם כן, 2,320₪ לחודש.
19. בנוסף, הגיש התובע דין וחשבון על הכנסותיו כעצמאי בשנת 2005, וכן שומת מס הכנסה לאותה שנה. עפ"י הדו"ח שהגיש התובע לשנת 2005, הכנסתו כעצמאי משך כל השנה עמדה על סך של 19,233₪.
בענין זה יש לציין מספר הערות:
א. התובע לא הגיש לביהמ"ש דו"ח על הכנסותיו כעצמאי בשנת 2006. מהדו"ח לשנת 2005 לא ניתן כמובן לדעת כמה היתה הכנסתו בשנת 2006, היא השנה המעניינת אותנו לצורך חישוב הפיצוי בגין התאונה.
ב. בדו"ח לשנת 2005, שהוגש לביהמ"ש, נקוב הסכום של 19,233₪, אך לא הוגשו לביהמ"ש שום מסמכים שהם (חשבוניות וכד'), כדי להווכח כיצד הגיע התובע לסכום זה.
ג. הדו"ח הנ"ל איננו אלא שומה עצמית שערך התובע. כפי שגם צוין בשומת מס הכנסה, שצורפה לתצהיר התובע: "אנו רואים בדו"ח שהגשת שומה עצמית. טרם בדקנו את שלמות המסמכים שצורפו לדו"ח".
ד. התובע הגיש את הדו"ח הנ"ל לשלטונות המס רק ביום 30/11/06, היינו אחרי מועד התאונה. ההלכה בענין זה היא, כי אין התובע יכול לתמוך טענתו בדבר גובה הכנסתו טרם התאונה, על דו"חות שהוא הגיש אחריה, שכן, יש בכך משום "סיוע עצמי", ועוד בעזרת ראיה שהתובע עצמו יצר אותה (ד' קציר, "פיצויים בשל נזק גוף", דקל הוצאה לאור, מהד' 5, התשס"ג-2003, בעמ' 138-137).
חרף כל אלה, ומאחר שב"כ הנתבעת כלל בחישוביו (בסיכומים, עמ' 8) גם את הכנסתו הנטענת של התובע כעצמאי, אעשה כן אף אני.
הכנסתו כעצמאי היא, אם כן, 1,600₪ לחודש, והתוצאה היא לפיכך שסה"כ הכנסתו החודשית, בשנת 2006, מהכנסותיו כשכיר וכעצמאי, הסתכמה בסך של 3,920₪ לחודש. סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה למדד המחירים ל
צרכן עד היום מסתכם בסך של 4,417₪ ברוטו לחודש. מסכום זה אין ניכוי מס הכנסה. זוהי אם כן הכנסתו החודשית של התובע לפני התאונה.
20. גם הטענה כי היה מגיע, לולא התאונה, לשילוש השכר הממוצע במשק, אין לה כל יסוד. התובע לא ציין באיזה מוסדות אקדמאיים או אחרים למד, ולא צירף כל תעודות על דבר לימודיו. אין בפניי כל הוכחה לכך שיש לו (כטענתו) תואר כלשהו בתחום המוסיקה. אין בפניי כל הוכחה (לבד מעדותו שלו ועדות אשתו) על היותו מוכר או מוערך בתחומו, ועל כישוריו ופוטנציאל הקידום המקצועי שלו בתחומו. אין בפניי כל הוכחות על שכרם של נגני גיטרה או מורים לגיטרה, ולא הובא כל מוסיקאי שיתמוך בטענת התובע בדבר כושר ההשתכרות הפוטנציאלי שלו אלמלא התאונה. במועד התאונה הוא לא היה בתחילת דרכו המקצועית. הוא היה בחור בן 31.5, כעשר שנים אחרי סיום שירותו הצבאי, וכחמש שנים לאחר שהחל לעבוד במקצועו (לאחר שובו מלימודיו בארה"ב). בגיל זה, הכנסתו החודשית עמדה כפי שהראיתי על סך 3,920₪ בלבד, היינו כמחצית מהשכר הממוצע במשק באותה עת (השכר הממוצע במשק עמד בחודש 10/06 על סך 7,360₪).
במצב דברים זה, אינני רואה כל יסוד לטענתו כי היה יכול להגיע, לולא התאונה, לשילוש השכר הממוצע במשק. סבורני כי הערכה ריאלית תהיה, שהתובע היה יכול להגיע, לולא התאונה, לשכר הממוצע במשק, היינו לסך של (כיום) 7,836₪. ובניכוי מס הכנסה – 7,391₪.
הפסדי שכר בעבר ובעתיד
המומחה ד"ר ישראלי קבע בחוות דעתו כי התובע היה באובדן כושר עבודה מלא משך שנה וחצי ממועד התאונה. 79,506₪ = 18
x 4,417₪.ו
ובתוספת ריבית מאמצע התקופה ועד היום – סך 86,221₪.
מעבר לכך קבע המומחה לתובע נכות אורטופדית זמנית בשיעור 50% לתקופה של חצי שנה. 13,251₪ = 6
x 50% x 4,417₪.
ובתוספת ריבית כנ"ל – 13,878₪.
בנוסף, קיבל התובע, בעקבות הניתוח שעבר במחלקה האורטופדית ביום 16/1/09, חופשת מחלה לחודשיים (ר' סיכום האשפוז מבית החולים, המחלקה האורטופדית).
אינני מביא בחשבון אישור מחלה נוסף שהוצג, ביחס לתקופה 12/3/09 – 30/4/09, שכן, תקופה זו לא אושרה ע"י מומחה ביהמ"ש, מה גם שהאישור (בגין פגיעה אורטופדית) ניתן ע"י רופאת משפחה. 8,834₪ = 2
x 4,417₪.
ובתוספת ריבית = 9,082₪.
יתרת תקופת העבר היא תקופה של 23 חודשים (1/11/08 – 14/1/09;
16/3/09 – 24/11/10), וחישוב הפיצוי לתקופה זו ייעשה לפי הנכות התפקודית שקבעתי, בשיעור של 35.4%. 35,963₪ = 23
x 35.4% x 4,417₪.
ובתוספת ריבית – 36,428₪.
סה"כ הפיצוי בגין הפסדי שכר בעבר – 145,609₪.
22. חישוב אובדן כושר ההשתכרות בעתיד ייערך לפי שכר, כאמור לעיל, של 7,391₪, ולפי נכות תפקודית של 35.4%. החישוב - עד גיל 67.
636,245₪ = 243.1744
x 35.4% x 7,391₪.
אינני מפחית מסכום הפיצוי לעתיד הפחתה של 5% "השתתפות המעביד ב
פנסיה". השתתפות המעביד ב
פנסיה היא תשלום שהמעסיק משלם מכיסו ועל חשבונו, ואיננו מפחית את שכר
העובד כלל.
הפסד
פנסיה
23. אלמלא התאונה, היה התובע ממשיך לעבוד, ומעסיקיו היו מן הסתם מפרישים עבורו תשלומים לקרן
פנסיה, הפרשות שהן בגדר חובה, מאז פורסם "צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק לפי חוק הסכמים קיבוציים התשי"ז-1957", מיום 30/12/07 (המכונה "חוק" פנסיית חובה).
את הפסד ה
פנסיה יש לחשב רק לגבי השכר שהיה התובע צפוי להשתכר כשכיר. שכרו כשכיר עובר לתאונה היה 2,320₪, ובתוספת הפרשי הצמדה למדד עד היום – 2,621₪.
לולא התאונה, היה התובע משתכר כשכיר סך של 4,650₪. ובניכוי מס הכנסה – 4,646ש"ח.
13,815₪ לשנה = 12 חודשים
x 35.4% x 70% x 4,646₪.
היוון מגיל 67 עד גיל 80: 146,922ש"ח = 10.635
x 13,815ש"ח.
היוון כפול ל-31 שנים, מהיום ועד הגיע התובע לגיל 67:
58,769₪ = 0.4000
x 146,922₪.
מסכום זה יש להפחית את חלקו של
העובד (התובע) ב
פנסיה, לפי 5% משכרו:
19,736₪ = 20.0004 היוון
x 12 חודשים
x 5% x 35.4% x 4,646₪.
אם כן, הפיצוי בגין הפסד ה
פנסיה הוא:
39,033₪ = 19,736 - 58,769
עזרת הזולת
24. התובע טוען כי לפני התאונה, הוא התחלק עם אשתו בעבודות הבית, בטיפול בילד, וכן ערך את כל הקניות והתיקונים בבית. מאז התאונה אין הוא יכול לבצע, לטענתו, את המטלות הכרוכות בטיפול בילדים, את התיקונים, ואת הקניות, כפי שעשה עובר לתאונה. רעייתו סעדה וסועדת אותו באופן מוחלט, כאשר בתקופות הקשות מדובר בסיעוד של 24 שעות ביממה. רעייתו נדרשת למאמץ מיוחד בשל כך, שכן, בנוסף לטיפול בבית ובילדים, היא גם טיפלה ומטפלת בו במסירות, והדבר מביא להפחתה ממשית במשרתה ובשכרה. בנוסף, מאז התאונה נאלץ התובע גם לממן עוזרת בית, דבר שלא עשה כלל טרם התאונה. התובע מביע גם חשש, שמצבו יחמיר בעתיד, תוך היזקקות אפשרית לכסא גלגלים, אם ניתוחי המיפרק החוזרים לא יצלחו.
הנתבעת טוענת כי אין כל בסיס לטענות בדבר סיעוד של 24 שעות ביממה, שהרי התובע איננו ולא היה במצב סיעודי, ואינו סובל מנכויות הפוגעות ביכולות ה-
ADL. הנתבעת מפנה את תשומת הלב לסרט המעקב אחר התובע, נ/4, ממנו עולה כי התובע נוהג; הולך ללא צליעה; נעזר אמנם במקל ההליכה, אך אינו נשען עליו; מבצע קניות, עם אשתו; נושא את מטעני הקניות בעצמו; נושא את בתו הקטנה בידו השמאלית ללא קושי; ובכלל – מבצע את כל הפעולות היומיומיות כאחד האדם, ללא כל מגבלה נראית לעין.
ובאשר להעסקת עוזרת בית, הוצגו קבלות בגין העסקת עוזרת, בסכום של 705₪ בלבד, ולא מעבר לכך.
עזרת האשה
25. בחודשיים הראשונים לאחר התאונה סבל התובע, לפי קביעת המומחה בתחום הפנימי, מדימום חריף במערכת העיכול (נכות של 100%), ואח"כ, בתקופת ההתאוששות נקבעה לו נכות של 60%. כמו כן יוזכר כי המומחה בתחום האורטופדי קבע תקופה של אובדן כושר עבודה מלא למשך שנה וחצי ממועד התאונה, שהיא כדבריו תקופת האשפוזים והתחלואה מהפציעה, ועד שלושה חודשים לאחר החלפת מיפרק
הירך בשתל מלאכותי. משך תקופה זו, של 18 חודשים, יש לקבל הטענה בדבר עזרה אינטנסיבית שניתנה לתובע ע"י אשתו, ולפסוק פיצוי בסך 2,500 ש"ח לחודש. 45,000₪ = 18
x 2,500₪.
גם בתקופה של חצי שנה נוספת, שבה עמדה נכותו האורטופדית הזמנית של התובע על 50%, נזקק התובע לעזרת אשתו, אך בהיקף מופחת. בגין תקופה זו אפסוק פיצוי בגין עזרת האשה בסך של 1,000₪ לחודש, ובסה"כ 6,000₪.
ביחס ליתרת התקופה עד היום (25 חודשים), וכן ביחס לעתיד, הפיצוי בגין עזרת אשת התובע יעמוד על סכום גלובלי של 35,000₪.
26. אציין בהקשר זה כי אינני מקבל את הטענה בדבר הפחתת שכרה של אשת התובע, בשל הצורך לסעוד ולטפל בתובע. אשת התובע עבדה במועד התאונה ב"הד ארצי" והשתכרה משכורת גבוהה למדי, אולם היא המשיכה בעבודתה בהד ארצי עד שנת 2009, כשלוש שנים לאחר התאונה (פרו' עמ' 18, ש' 12-7). היא הגישה תלושי שכר שלה מהד ארצי עד מועד התאונה (10/06), אך נמנעה מלהגיש תלושים מהתקופה שלאחר התאונה, ובמלים אחרות, לא הוכיחה טענתה כי שכרה פחת, בתקופה שלאחר התאונה ועקב התאונה. תלושי השכר שהגישה ממקום עבודה אחר (תזמורת סימפונט רעננה), מהתקופה מאי – יוני 2009 (כשנתיים וחצי ומעלה לאחר התאונה), מצביעים אמנם על שכר נמוך בהרבה (כמחצית) משכרה בהד ארצי, אך אין לכך כל קשר לתאונה, כי אם לעובדה שהיא פוטרה מעבודתה בהד ארצי (עמ' 19, ש' 24-16), ועל כן מצאה מקום עבודה אחר, שבו התאפשר לה, כאם לשני ילדים קטנים, לעבוד במקום קרוב למקום מגוריה, וב"משרת אם" ולא במשרה מלאה (עמ' 18, ש' 32-17).
סה"כ הפיצוי בגין עזרת האשה בעבר ובעתיד – 86,000₪.
עזרת הזולת בשכר
27. באשר לעזרת הזולת בשכר, נכון הדבר שלתובע נכות אורטופדית גבוהה, אך נכונה גם טענת הנתבעת כי סרט המעקב נ/4 מלמד על התנהלות רגילה של התובע כאחד האדם, ללא כל קושי נראה לעין, וללא צורך בעזרה מיוחדת.
התובע טוען כי העסיק עוזרת בית לאחר התאונה, אך העוזרת לא העידה בבית המשפט, וגם אין כל דיווח אודותיה במוסד לביטוח לאומי (פרו' עמ' 19, ש' 32-25), והקבלות בקשר להעסקת עוזרת מלמדות על הוצאה כספית שהוציא התובע בסכום של 705₪ בלבד.
נכון הדבר שהתובע צפוי לעבור בעתיד עד שלשה ניתוחים נוספים להחלפת מיפרק
הירך (אחת ל-15 שנה, ראה תשובות הבהרה של ד"ר ישראלי מיום 18/3/09) וכל ניתוח כזה מחייב, לפי המומחה, שלשה חודשי החלמה והתאוששות, בגינם יש לדעתי לפסוק פיצוי בגין עזרת הזולת, אך אין כל יסוד לחששו של התובע (סע' 38 לתצהירו) שמא מצבו עלול להחמיר "תוך הזקקות אפשרית לכסא גלגלים, באם ניתוחי המיפרק החוזרים לא יצלחו". אין בחוות דעת המומחה בתחום האורטופדי (או בשאלות ותשובות ההבהרה) כל יסוד לחשש זה. צודקת הנתבעת גם בטענתה, כי אדם ההולך עצמאית, נוהג ברכבו, נושא משאות, עורך קניות, מטפל בילדיו, אין כל בסיס לטענה כי יזדקק לעזרת הזולת משך 30 שעות בשבוע.
28. בגין שלשה חודשי החלמה והתאוששות, אחרי כל ניתוח להחלפת המיפרק, אפסוק לתובע פיצוי בראש נזק זה לפי 8 שעות עזרה בשכר ליום, ולפי שכר של 33₪ לשעה (בהכפלה במקדמי ההיוון המתאימים, לעוד 15 שנה, 30 שנה ו-45 שנה).
15,252₪ = 0.6419
x 3 חודשים
x 30 יום בחודש
x 8 שעות ביום
x 33₪
9,789₪ = 0.4120
x 23,760ש"ח
6,282₪ = 0.2644
x 23,760ש"ח
29. באשר לעזרת הזולת בשכר בעתיד, נראה בעיניי סביר בנסיבות הענין, בשים לב לנכויות הרפואיות שנקבעו ולתפקודיותו של התובע, ובשים לב גם לכך שלא הוכחה היזקקות בפועל לעזרת הזולת בשכר עד היום (מלבד לשעות ספורות, תמורת סכום של 705₪), לקבוע פיצוי לעתיד לפי בסיס של 6 שעות עזרה בשכר לשבוע:
229,454₪ = 289.7143
x 4 פעמים בחודש
x 6 שעות ביום
x 33₪
סה"כ הפיצוי בגין עזרת הזולת בשכר בעבר ובעתיד – 260,777₪
הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד
30. התובע צירף לתצהירו קבלות בגין טיפולים ותרופות בסך כולל של 1,959₪.
בנוסף טוען התובע כי נזקק בעבר, ויזדקק גם בעתיד, לקבל טיפולים פסיכולוגיים באופן קבוע, וכי עלות כל טיפול כזה היא 260₪, לפי קבלות שצורפו. התובע מבקש פיצוי בגין טיפולים פסיכולוגיים בעבר ובעתיד בסך כולל של מעל 300,000₪, לפי חישוב שפירט בסיכומיו.
בעניין זה אציין כי המומחה בתחום הפסיכיאטרי לא קבע ולא המליץ כי התובע זקוק או יזדקק לטיפול פסיכולוגי. המומחה לא נחקר על חוות דעתו וגם לא נשאל כל שאלת הבהרה בעניין זה. בהעדר קביעה בעניין זה מטעם המומחה הרפואי, אין לכאורה מקום לפיצוי, בוודאי לא בסכום כה גבוה כדרישת התובע.
יחד עם זאת, בהתחשב בנכות שנקבעה לתובע בתחום הפסיכיאטרי, בשיעור לא מבוטל, ובהתחשב בטיפול הפסיכולוגי שהתובע אכן נזקק לו בפועל בעבר (כמפורט בחוות דעת המומחה, וכעולה מן הקבלות שצורפו), ומאוד יתכן שיזדקק לו גם בעתיד, אפסוק לתובע פיצוי גלובלי בגין הוצאות רפואיות (כולל טיפול פסיכולוגי) בעבר ובעתיד, בסך של 30,000₪.
אינני מתעלם מטענת הנתבעת כי טיפולים אלה ממומנים ע"י קופת חולים, אך התובע טוען (ולדעתי בצדק), כי הטיפול ממומן רק חלקית ע"י קופת חולים, וכי מעבר למכסה מסויימת (שאותה עבר), הוא נאלץ לממן את יתר הטיפולים באופן מלא (סע' 41 לתצהירו).
הוצאות בגין ניתוחי המיפרק
31. מתשובות ההבהרה של המומחה בתחום האורטופדי עולה כי קיימת סבירות של כ-20% שהתובע יזדקק לניתוח חוזר של מיפרק
הירך בעוד כ-15 שנה, וסבירות של 80% שהמיפרק הנוכחי יתפקד מעבר לכך.
עולה מן האמור, כי אפשר שהתובע יזדקק לניתוח חוזר של החלפת המיפרק כל 15 שנה, כלומר, יעבור במהלך חייו שלושה ניתוחים כאלה. עוד קובע המומחה כי עלות ניתוח כזה בשוק הפרטי היא 60,000₪. על כן דורש התובע בראש נזק זה סך של 180,000₪.
אינני מקבל דרישה זו, שכן, ניתוח להחלפת מיפרק
הירך כלול בסל שירותי הבריאות, וקופות החולים מספקות לחבריהן את השירותים הכלולים ב
סל הבריאות, ללא תשלום (ראה חוק
ביטוח בריאות ממלכתי תשנ"ד-1994, התוספת השניה, סעיף 10, פיסקה (ז): ירך ו
ברכיים, תת פיסקה (7): החלפת מיפרקים). אין לתובע זכות קנויה לקבל טיפול פרטי דווקא, שעה שהוא זכאי לקבל את הטיפול, ללא כל תשלום, במסגרת קופת החולים שבה הוא חבר.
הוצאות נסיעה
אני מקבל את שיטת הנתבעת בסיכומיה לחישוב הפיצוי בראש נזק זה, בגין העבר – סך גלובלי של 20,000₪, ולעתיד – לפי 250₪ לחודש, ובהיוון עד גיל 78.
72,428₪ = 289.7143
x 250₪.
סה"כ הפיצוי בראש נזק זה – 92,428 ₪.
כאב וסבל
33. הנכות הרפואית – 46.3%.
ימי האשפוז – 189 ימים. בכלל ימי האשפוז יש לכלול גם את הימים בהם היה התובע ב"אשפוז יום" בבית לוינשטיין (ראה ע"א 6/08 ג'נח נ' מגדל חב' לביטוח, בפיסקה 6 לפסה"ד).
סכום הפיצוי בגין כאב וסבל – 154,500₪.
ניכויים
התובע קיבל תשלום תכוף בסך 21,848₪, במרץ 2007. סכום זה, משוערך להיום, עומד על סך 24,935₪.
וכן קיבל תשלום תכוף בסך 67,623₪, בינואר 2008. סכום זה, משוערך להיום, עומד על סך 74,978₪.
מן הסכומים הנ"ל יש להפחית שכ"ט עו"ד הכלול בהם בשיעור של 8%, בתוספת מע"מ, שעמד אז על שיעור של 15.5%. על כן, סה"כ ההפחתה בגין התשלומים התכופים הוא – 91,462₪.
35. כמו כן, יש לנכות קיצבאות
נכות כללית בשיעור 100% ששולמו לתובע ע"י המוסד לביטוח לאומי בגין התקופה מיום התאונה ועד יום 31/3/10, בסך (משוערך להיום) של 95,239₪ (שכן, בחווה"ד של האקטואר, השערוך נעשה רק עד יום 30/6/10).
התובע קיבל קצבת
נכות כללית עד יום 31/3/10. החל מיום 1/4/10 נקבעה לו ע"י המוסד לביטוח לאומי נכות רפואית בשיעור 43%, שאינה מזכה בקיצבה. ב"כ הנתבעת טוען כי יש לבצע "ניכוי רעיוני", ולחלופין להקפיא סכום מסוים, שכן, לטענתו, התובע ניהל תביעתו ל
נכות כללית בביטוח לאומי בחוסר תום לב, מתוך מגמה שקופה שלא לזכות בגימלת נכות, וזאת על מנת שלאחר מתן פסק הדין בתיק זה, יוכל לחדש את ההליך בביטוח לאומי, ולקבל קיצבת
נכות כללית, שלא תנוכה מהפיצויים. כך עולה לטענתו מן העובדה שהתובע התייצב בפני הועדה הרפואית של ביטוח לאומי ביום 6/4/10 (המסמך צורף לתע"צ מטעם המל"ל, ממונה גמלאות בענף
נכות כללית, מיום 28/6/10), מבלי שהציג בפניהם את חוות דעת מומחי ביהמ"ש, ובייחוד את חוות דעת האורטופד, ד"ר ישראלי. התוצאה היתה, שהועדה הרפואית, שלא ראתה את חוות הדעת הללו, קבעה לתובע נכות נמוכה מכפי שנקבעה לו ע"י מומחי ביהמ"ש. התובע אישר בעדותו, כי אכן לא הציג בועדה הרפואית במל"ל את חוות הדעת של המומחים הרפואיים מטעם ביהמ"ש (עמ' 13, ש' 5-4). הוא גם אישר בעדותו, שלאחר שתשלומי קצבאות המל"ל הופסקו, בכוונתו לפנות לביטוח לאומי בענין זה (עמ' 13, ש' 19). כלומר בפנינו הודעה מפורשת של התובע כי בכוונתו לפנות אל המל"ל על מנת לטפל בעניין זה ולחדש את תשלום הקצבאות, ששולמו לו עד לפני מספר חודשים.
בעניין ת.א. (מחוזי י-ם) 624/94 מסילתי נ' אבו (אתר נבו) פסק כב' השופט י' עדיאל:
"הכלל בעניין זה הוא שעל הנפגע להגיש את תביעתו למוסד ביטוח לאומי ו"לפעול בעניין זה בסבירות ובתום לב" (ע"א 727/87 שור ואח' נ' בן הרוש וערעור שכנגד, פד"י מד(3) 142, 148). במקום שבו נמנע הנפגע מלפעול בנושא זה בסבירות ובתום לב, עשוי בית המשפט לנכות מסכום הפיצויים הנפסק את סכומי הגמלאות שיכול היה התובע לקבל מהמוסד לביטוח לאומי אילו פעל כשורה.
במקרה שלפנינו אני סבור, שמחדלו של התובע מלהציג את חוות הדעת של המומחים הרפואיים שמונו על-ידי בית המשפט, במיוחד את חוות הדעת של פרופ' ברלצקי, איננו סביר והוא נגוע בחוסר תום לב. אף תובע סביר, אשר מעוניין למצות את זכויותיו במוסד לביטוח לאומי, לא היה נמנע בנסיבות כאלה מלהציג חוות דעת אלה שהיו בידו בפני הועדה הרפואית של המל"ל, במיוחד כאשר מדובר בחוות דעת של מומחים רפואיים שמונו על-ידי בית המשפט, אשר מקובלים כמומחים בעלי
מוניטין בתחומם".
אכן, התובע לא נתן כל הסבר מדוע לא הציג בפני הועדה הרפואית של המל"ל, ביום 6/4/10, את חוות הדעת של המומחים הרפואיים מטעם ביהמ"ש, דבר שהיה עשוי אולי לזכותו בנכות בשיעור גבוה יותר במל"ל. וכאמור, בכוונת התובע, לפי עדותו הוא, לטפל בנושא זה, כלומר, ייתכן מאוד שסמוך לאחר מתן פסק דין זה, יחול שינוי במצב. "כאשר המצב ביחס לשיעור הנכות והגימלאות שתגענה לנפגע, אינו ברור בעת מתן פסק דינה של
הערכאה הראשונה, יש מקום ל"הקפאת" סכום השווה לשווי הגימלאות המהוון, עד לקביעה הסופית שתאפשר חישוב מדויק של הגימלאות" (ד' קציר, "פיצויים בשל נזק גוף, דקל הוצאה לאור, מהד' 5, התשס"ג-2003, כרך ב', בעמ' 1523). כך בדעתי לנהוג גם במקרה זה.
37. לפי חוות הדעת האקטואר, מר שי ספיר, אם יהיה התובע זכאי לקיצבת
נכות כללית בשיעור 60% מקיצבה מלאה, הרי סה"כ הקיצבאות שיקבל עד גיל 67, כשהן מהוונות להיום, מסתכמות בסך 220,838₪.
מאחר שלתובע שני ילדים קטינים, הוא עשוי לפי חווה"ד הנ"ל להיות זכאי לתוספת בגינם, בשיעור של 40% עבור כל ילד. אולם החישוב איננו 176,670₪ = 80%
x 220,838₪ כבסיכומי הנתבעת, שכן, הסכום 220,838₪ משקף את הסכום המהוון של הקיצבאות העתידיות שהתובע עשוי (אולי) לקבל עד הגיעו לגיל 67 (בשנת 2042), בעוד שהתוספת של 40% עבור כל ילד (ובסה"כ 80%) היא רק עד הגיע הילדים לגיל 18 (הבת הקטנה תגיע לגיל 18 בשנת 2026), כלומר, מדובר, באופן גס, בכמחצית התקופה, ועל כן אביא בחשבון לעניין זה (ואני ער לכך שמדובר בהערכה גסה בלבד) רק מחצית מן הסכום הנקוב בסיכומי הנתבעת (עמ' 14, פיסקה ט'), היינו, 88,000₪.
סה"כ הסכום שיוקפא הוא אם כן: 308,838₪ = 88,000 + 220,838₪.
סיכום
39. לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים כלהלן:
הפסדי שכר בעבר 145,609 ₪
אובדן כושר השתכרות בעתיד 636,245 ₪
הפסד
פנסיה 39,033₪
עזרת אשת התובע בעבר ובעתיד 86,000₪
עזרת הזולת בשכר בעבר ובעתיד 260,777 ₪
הוצאות רפואיות (כולל טיפול פסיכולוגי) בעבר ובעתיד 30,000₪
הוצאות נסיעה בעבר ובעתיד 92,428₪
כאב וסבל 154,500 ₪
בניכוי תשלום תכוף 91,462₪
ובניכוי קצבאות
נכות כללית 95,239₪
סה"כ הפיצוי המשולם לתובע 1,257,891₪
וזאת בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 13%, וכן אגרת המשפט ששולמה, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.
40. מתוך סה"כ הפיצוי המשולם לתובע, סך של 308,838₪ יוקפא לעת עתה בידי הנתבעת. התובע יפנה בבקשה מתאימה אל המוסד לביטוח לאומי, ענף
נכות כללית, ויצרף לפנייתו את כל חוות הדעת של המומחים הרפואיים בתיק זה (לרבות שאלות ההבהרה והתשובות להן).
אם לא יעשה כן בתוך 90 יום מהיום, או אז יבוצע "ניכוי רעיוני" של הסך האמור מסה"כ הפיצוי המשולם לתובע, כך שסה"כ הפיצוי לתובע בפועל יעמוד על 949,053₪
(308,838 – 1,257,891), והסכום שהוקפא – לא ישולם לתובע.
אם התובע יפנה למל"ל בתוך 90 יום, ותביעתו לתשלום קצבאות
נכות כללית תידחה, כי אז ישולם לתובע לאלתר מלוא הסכום המוקפא (308,838₪) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.
אם תביעתו במל"ל תתקבל, כי אז ייערך היוון של סה"כ קצבאות
נכות כללית שתשולמנה לו עד גיל 67, והסכום המהוון ינוכה מסה"כ הפיצוי המשולם לתובע (במקרה כזה קיימת אפשרות שיהיה על התובע להשיב לנתבעת חלק מהפיצוי ששולם לו, הדבר תלוי בגובה קצבת הנכות שתאושר לו, אם תאושר).
ניתן היום, י"ז כסלו תשע"א, 24 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים. המזכירות תשגר פסק דין זה אל הצדדים בדואר.
