פורום דיני עבודה

גובה הפיצויים מתחלק לקטגוריות כאשר פיצויי פיטורים לעובד בשכר (עובד במשכורת גלובלית) יהיו בגובה שכר של חודש אחד עבור כל שנת עבודה ואילו פיצויי פיטורים לעובד שעתי יהיו בגובה של שבועיים שכר לכל שנת עבודה.

פיצויי הפיטורים ישולמו מיד בתום יחסי עובד-מעביד, כאשר איחור מעל ל-15 ימים ייחשב כהלנת פיצויי הפיטורין.

לאחרונה החלה מגמה של הכרה בעובד עצמאי כעובד לכל דבר. ההלכה בעניין זה הותוותה בפסק דין צדקא.

בפסק הדין הנ"ל נקבע כי עובד עצמאי ששימש כ"פרילנסר" יחשב כעובד לכל דבר (בתנאים מסוימים), כאשר יחסיו עם מי שקיבל ממנו שירותים הינם יחסי עובד - מעביד ויזכו את העצמאי לתנאים סוציאליים ואף לפיצויי פיטורין.

בכל מקרה, מעסיק שהעסיק עוזרת בית, בין אם דיווח בגין העסקתה למוסד לביטוח לאומי ובין אם לאו, יהא חייב בגין זכויותיה הסוציאליות כגון דמי הבראה, חופשה וכד' וכן יהא חייב בגין זכויותיה לפיצויי פיטורין ודמי הודעה מוקדמת ככל עובד במשק.

כיוון שעוזרות בית עובדות לסירוגין אצל מספר מעסיקים רב, נהוג לחשוב שהן אינן זכאיות לתנאים סוציאליים ופיצויים, אך, כאמור לעיל, אין הדבר כך ויש לחשב את זכויותיה של עוזרת בית באופן יחסי לשעות עבודתה ותקופתה, כאשר אם עבדה מעבר לשנת עבודה אחת אצל אותו מעסיק, הרי שקנתה לעצמה את זכותה לדמי הבראה ופיצויי פיטורין ככל עובד אחר במשק.

עפ"י חוק עבודת נשים אין לפטר אישה הרה אשר עובדת אצל המעביד תקופה של חצי שנה ומעלה, במהלך חופשת לידה או במהלך 60 יום לאחריה. סיום חוזה לתקופה קצובה - דינו כפיטורים. הרעת תנאים - דינה כפיטורים.

פיטורי אישה בהריון מוגבלים על ידי החוק בכך שיש לקבל אישור להם מהממונה לחוק עבודת נשים במשרד התמ"ת. הממונה לא תאשר פיטורים כאמור במידה ולא הוכח בפניה שאין קשר בין המהלך לבין ההיריון (או הלידה).

יצוין כי מעביד אשר פיטר עובדת בהריון יאלץ להשיבה לעבודה או לשלם לה פיצויים, בהתאם לנסיבות המקרה, וזאת גם כאשר הוא לא ידע על ההיריון. עם זאת, מוטל על העובדת להודיע למעסיק עם פיטוריה כי היא בהריון ועל כן פיטוריה אסורים לפי חוק.

מומלץ, במידה ועבדת תקופה רצופה של חצי שנה ומעלה במקום העבודה, להודיע למעביד על דבר ההריון מוקדם ככל האפשר מאחר ואי ידיעה על דבר ההריון הינו נימוק שיכול לחזק את טענת המעביד כי הפיטורים אינם קשורים להריון בעת בקשה להיתר. 

בחוק שעות עבודה ומנוחה תשי"א- 1951 נקבע כמה שעות ביום מורשה מעסיק להעמיד עובד לרשות העבודה כאשר גם העובד עצמו אינו רשאי לחרוג ממספר שעות מקסימאלי זה. כיום עומד מניין השעות שמותר להחזיק עובד במקום עבודתו על שמונה שעות ליום כאשר מדובר בשבוע עבודה בן שישה ימים ותשע שעות ביום כאשר מדובר על שבוע עבודה בן חמישה ימים.

יובהר כי מספר השעות בשבוע עבודה לא יעלה על 43 שעות וכל שעה החורגת מעבר לכמות שעות עבודה זו או מהמכסה היומית מחויבת בתשלום של שעות נוספות.

כל מעביד חייב בהשתתפות בדמי הנסיעה בפועל שמוציא העובד בדרכו לעבודה וחזרה ממנה בתחבורה הציבורית - עד לתקרה שנקבעת מפעם לפעם.

התקרה הנוכחית היא 25.20 ₪ ליום (החל מ-16.1.12). הבסיס לחישוב דמי הנסיעה הוא עלות הנסיעה בכרטיסיית הנחה למספר נסיעות או כרטיס חופשי - חודשי.

עובד זכאי לדמי הבראה אם עבד באותו מקום עבודה שנה אחת לפחות. 

גובה דמי הבראה ליום הוא 371 ₪ (החל מ- 01.07.12). 

מספר ימי ההבראה המגיעים לעובד הינם בהתאם לוותק שלו בעבודתו: 5 ימים בשנה הראשונה; 6 ימים בשנה השנייה והשנה השלישית ו- 7 ימים בשנה הרביעית עד העשירית.

חוק חופשה שנתית הוא חוק קוגנטי (שלא ניתן לוותר עליו). פדיון ימי חופשה אינו אפשרי במהלך העבודה ומתאפשר רק בעת סיום יחסי עובד מעביד, כלומר בעת התפטרות או פיטורים.

כל עובד זכאי לחופשה שנתית כפי האמור בחוק חופשה שנתית התשי"א-1951, כאשר, חוק זה חל על כלל העובדים בישראל למעט עובדים עליהם חלים הסכמים קיבוציים ו/או צו הרחבה.

אורך החופשה נקבע בהתאם לוותק של העובד במקום עבודתו: בכל אחת מ-4 שנים הראשונות לעבודתו זכאי העובד לחופשה בת 14 ימים קלנדריים (שבועיים) שהם 12 ימי עבודה אם המדובר בשבוע עבודה בן 6 ימים, או 10 ימי עבודה אם עובדים 5 ימים בשבוע. בשנה החמישית העובד זכאי ל-16 ימי חופשה קלנדריים; 18 בשנה השישית, 21 יום בשנה השביעית, ויום נוסף בעד כל שנה עד למקסימום של 28 ימים קלנדריים (ארבעה שבועות).

יש לציין שעובד שעבד 75 ימים ופחות, זכאי ל"תמורת חופשה": 4% מכלל הסכומים שהשתכר.

דמי החופשה משולמים לעובד על-ידי המעסיק בצורת תשלום השכר הרגיל גם במהלך ימי החופשה.

על פי סעיף 7 לחוק חופשה שנתית לא ניתן לצבור חופשה משנה לשנה למעט שבעה ימים. בתנאים מסוימים רשאי המעביד למחוק לעובד אשר לא יצא לחופשה את יתרת ימי החופשה הבלתי מנוצלת שלו שאינה ניתנת לצבירה.